החלטה בתיק בש"א 3810/07

1.         לפניי בקשה להורות על ביטול עיקול זמני שהוטל לבקשת המשיב, הוא התובע, על רכוש המבקש, עו"ד רוזנברג, הוא הנתבע, במסגרת תביעה שהוגשה לחיוב המבקש לתשלום סך של כ- 10 מיליון ש"ח. הואיל ועסקינן בבקשה לביטול עיקול, משמע שבית המשפט בוחן את הבקשה להטלת עיקול מלכתחילה כאשר הנטל על המבקש להוכיח את בקשתו.

2.         בין המשיב (להלן: "הבנק"), לבין המבקש, (להלן: "המבקש" או "רוזנברג"),

התנהלו במשך עשרות בשנים יחסי עבודה. המבקש, בעל משרד עורכי דין שמקום מושבו בפתח תקווה, טיפל עבור הבנק בהליכי גבייה מלקוחות שונים. עבודת המבקש הופנתה על ידי סניפים שונים באזור השרון של הבנק, ובנוסף ניתנו לו תיקים לטיפול מסניפים הנמצאים באזורים אחרים, לרבות מהמחלקה המשפטית הראשית של הבנק בתל אביב יפו.

בין רוזנברג לבין הבנק נחתמו שלושה הסכמי שכר טרחה. האחד בשנת 92, השני בשנת 94 והשלישי בשנת 97 ( להלן: "ההסכמים"). בכל ההסכמים נקבע מנגנון זהה החשוב לענייננו ולפיו על רוזנברג להעביר לבנק את מלוא הכסף שהוא גובה מהחייבים של הבנק. לאחר מכן, על הבנק להעביר לו את שכרו המוסכם. נקבע בהסכמים מפורשות כי אין למבקש זכות לעכב או לקזז את הסכומים שהוא גובה עבור הבנק, בגין המגיע לו מהבנק. 

3.         בין הבנק לבין רוזנברג התגלעו חילוקי דעות. לעמדת הבנק, שלח רוזנברג ידו בכספי הבנק בכך שגבה כספים מלקוחות הבנק, בהיקפים ניכרים ביותר, אך לא העבירם במלואם לידי הבנק, ובאופן שחלק מהם נשאר בכיסו, ללא אישור  הבנק, בניגוד להסכמים והדבר נודע לבנק באקראי. רוזנברג מכחיש את המיוחס לו. בין היתר נטען כי לא הוסתר דבר מהבנק, אשר היה מודע לנוהל של גביית שכרו מהחייבים, גם אם לא תאם את הקבוע בהסכמים. לא זו בלבד, הבנק עיכב שכר טרחה המגיע לרוזנברג עבור עבודתו וכמתחייב מהמוסכם, עד שלא אחת נאלץ רוזנברג להתרות בפני הבנק על הפרת המוסכם.

4.     במסגרת תביעה אחרת שהגיש הבנק נגד רוזנברג לבית משפט זה, (ת.א.    1067/03), הורה בית המשפט על מסירת כל החומר הנמצא בידי רוזנברג בנוגע לפעילות עבור הבנק, לבא כוח הבנק, עו"ד קירש (להלן: "התביעה הראשונה"). בחומר שהתקבל נכללו בין היתר התכתבויות והסכמות שבין רוזנברג לבין חייבים של הבנק, הסדרים שונים עם חייבים בדבר פירעון החוב, המלצות רוזנברג לבנק באשר לטיפול בתיקים, מסמכים משפטיים הרלוונטים לטיפול בכל תיק, ועוד. ראוי לציין כי במסגרת המסמכים שנמסרו, הועברה לבנק ולבא כוחו, גם תוכנת מחשב של המבקש ובה פרטים שונים לגבי סכומים ששולמו על ידי החייבים, שכר טרחה שגבה המבקש ועוד.

5.   לאחר קבלת המסמכים, הנתונים השונים ועיבודם של אלה, הכוללים כמות ניכרת ביותר, הגיש הבנק את התביעה נשוא ההחלטה שלפני ובה הוא עותר לחייב את המבקש לשלם לו את הסך 10,218,260 ש"ח שלטענתו נלקחו שלא כדין על ידי רוזנברג ועליו להשיב בערכים ריאליים. הבנק טוען כי אינו יודע אם כל הנטען ממצה את המגיע מהמבקש לפי שייתכן והמידע אינו כולל את כל הסכומים שעל רוזנברג להשיב. בד בבד עם התביעה, הגיש הבנק בקשה לעיקול זמני על זכויות של רוזנברג.

6.   עם קבלת בקשת העיקול ביקשתי הבהרות מסוימות מבא כוח הבנק ובכלל זה אפשרות לייחד את הנכסים המעוקלים לנכסי מקרקעין של המבקש, על מנת למנוע הכבדה מיותרת. עם קבלת תשובה להבהרה ושעה שנכחתי כי בבעלות המבקש נכסי מקרקעין שונים, שיכולים להוות בטוחה לחלק מהסכום הנתבע, הוריתי על עיקול זמני בחלקו על נכסי מקרקעין שבבעלות רוזנברג ובחלקו על כספים המצויים בחשבונותיו. מאז הטלת העיקול ובעקבותיה בקשה לביטולו, התקיימו דיונים במהלכם ניסיתי להביא את הצדדים לידי הסכמה, אך פרט לצמצום חלק מהנכסים המעוקלים, לא הושג הסדר באשר לגוף העיקול והסכומים המעוקלים. לפיכך, התקיים דיון בבקשה, במהלכה נחקרו שני המצהירים מטעם הבנק וכן מר רוזנברג.

7.   עמדת הבנק

לשיטת הבנק, רוזנברג מעל בכספיו, נהג בתרמית, העביר רק חלק מהכספים השייכים לבנק לידי האחרון, לא גילה כי גבה כספים נוספים ששלשל לכיסו, מעבר לאלה שעליהם דווח, ועוד.

הבנק טוען כי  התנהגות המבקש, נגועה בתרמית, עומדת בניגוד מפורש להסכמים לפיהם היה על רוזנברג להעביר לבנק את מלוא הכספים שמשלם כל חייב ורק לאחר מכן, מעביר הבנק למבקש את שכר הטרחה המוסכם.

זאת ועוד, נטען כי רוזנברג אף מסר דיווחים כוזבים לבנק באשר ליכולת חייבים לפרוע את חובותיהם לבנק כגון שהמליץ לפני הבנק להגיע לידי הסדר מוגבל בסכום עם חייב לנוכח יכולת הגבייה ממנו, ורק בדיעבד, לאחר שהבנק אישר לרוזנברג להגיע לידי הסדר עם אותו חייב ברוח האמור, התברר לבנק כי רוזברג, הגיע לידי הסכמה עם החייב או מי מטעמו על תשלום סכום נוסף, שזכרו לא הובא לידיעת הבנק.

הבנק ממיין את סוגי המקרים בהם מעל רוזנברג, לשלושת אלו:

7.1  כספים אשר גבה רוזנברג מחייבים של הבנק, שבאו לידי ביטוי בתוכנת הגבייה של רוזנברג, שנתוניה עובדו על ידי עו"ד הפועל מטעם הבנק ורוכזו בטבלה, נספח 6 לבקשה (להלן: " הטבלה"). מהטבלה עולה כי קיימת לכאורה שורת מקרים בהם לא מסר רוזנברג את הכספים שגבה עבור הבנק בכל אחד מהתיקים הרבים המצוינים בטבלה, ולא דווח עליהם לבנק. הסכום המצטבר של הכספים האמורים הינו סך 8,815,730 ש"ח הסכום כולל שערוך נכון ליום 8.6.06.

7.2  סכומים שנגבו על ידי רוזנברג ב- 40 תיקים שונים, כאשר לכל אחד מהם צורפו המסמכים הרלוונטיים מהם עולה כי רוזנברג הגיע לידי הסדר עם חייבים בשם הבנק, אך בדיעבד התברר כי הוא הגיע עם אותו חייב או בני משפחתו להסדר שונה, המשופר בסכומו מבחינת הבנק, לפיו התחייב אותו לקוח לשלם לבנק סכומים נוספים, מעבר לאלה שהומלצו על ידי רוזנברג בהודעתו לבנק לשם סגירת התיקים.  הבנק טוען כי רוזנברג הגיע להסדרים המאוחרים, גבה את הכספים מאותו חייב, אך לא דווח על כך לבנק, ולמצער לא על כל הכספים שגבה בסופו של דבר. הבנק טוען כי על חלק מאירועים אלה נודע לו רק מפי החייבים עצמם אשר סיפרו כי בפועל הם שילמו סכומים העולים על אלו שדובר איתם קודם לכן, לשם סגירת תיק ההוצאה לפועל. הבנק פעל, כך לדבריו, על סמך המלצתו של רוזנברג, סגר את התיקים בהתאם לסכומים שנמסר לו כי הם המרביים, ורק בדיעבד התברר לו שרוזנברג עשה בכספים כבשלו. הסכום המגיע לבנק באשר לרכיב זה לפי חישובו מגיע לסך של 1.1 מיליון ש"ח.

7.3  סוג שלישי של מקרים הינו סכומים שהמבקש גבה בשם הבנק הפקידם בחשבונות נאמנות כביכול שלו עבור הבנק, אך לא העבירם לבנק. הסכום הכולל הידוע לבנק בקשר עם האמור הינו 270,000 ש"ח.

8.   עמדת המבקש

בפתח הדברים מעלה בא כוח המבקש, טענות סף. בכלל אלה, התיישנות, שיהוי כמו גם מניעות. לעניין זה נטען בין היתר כי מקרים רבים עליהם מצביע הבנק אירעו למעלה משבע שנים ממועד הגשת התביעה, ולפיכך עילת התביעה לגביהם  התיישנה ומכל מקום התביעה לוקה בשיהוי ניכר. עוד נטען כי לאור התביעה הראשונה קיימת מניעות להגיש את התביעה נשוא בקשת העיקול.

לגופו טוען המבקש שאין ממש בעמדת הבנק.

המבקש טוען כי היה מוסכם בינו לבין הבנק שאין בהסכמים כדי לשקף נכונה את המוסכם בניהם. כך טוען רוזנברג שלמרות שבהסכמים נקבע כי עליו להעביר את מלוא הכספים שמשולמים על ידי החייבים לידי הבנק ורק לאחר מכן יועבר לו שכרו, אזי בפועל, המדובר באות מתה, שכן רוזנברג, נהג במשך השנים באופן קבע, ובידיעת הבנק לגבות כספים על חשבון שכר המגיע לו מהכספים שקיבל מהלקוחות, ולא היה נדרש להעביר קודם את מלוא הכספים לבנק. נוהג זה, כך טוען רוזנברג, היה ידוע לבנק, מוסכם עליו, זה עשרות בשנים וללא כל מחאה, וכעולה ממסמכים עליהם הצביע.

לעמדת המבקש, אין בידי הבנק כל ראיות התומכות בתביעתו כמו גם בעיקול, ובוודאי שלא ראיות מהימנות לכאורה כנדרש. בהקשר זה טוען המבקש כי הטבלה אינה אלא נתונים שעובדו במשרד בא כוח הבנק, מתוכנתץ מחשב שנלקחה ממשרדו ואין בה כדי לשקף נכונה את המצב. באשר לאותם מקרים בהם נטען כי הוא הטעה את הבנק שעה שסיכם עם חייבים על תשלום גדול מזה שדווח לבנק, נטען כי לא הסתיר זאת מהבנק, והיה זה נוהל ידוע, שאם לאחר הסדר משלם החייב כספים נוספים, אלה מועברים כמו גם מדווחים לבנק, כך שהאחרון לא ניזק.